קליניקת נוער

קליניקת נוער-Acces Bars  – האם מהווה תועלת והפחתת מתן הרטלין?

קליניקת בני נוער:

כילדה הרבתי לחלום, הבנתי את הנלמד בכיתה על פי הדרך שלי, ומבחינת המורים לעיתים הייתי שקופה.
בתקופתי, היה צריך להיות חריג מאד בשביל לקבל תשומת לב תואמת לך.
עם השנים- פחות ופחות האמנתי ביכולותי,- כי שידרו לי שאני לא שווה, כך גם החברה התייחסה אלי.
הסתגרתי בשביל לשרוד, פחדתי ממבחנים ולהגיש עבודה- שמא אכשל.
החיים נמדדו על פי המשוב המתקבל מבחוץ.

עם השנים כשלמדתי מוח אחד, קינסיולוגיה ואת תהליכי הגוף של™Access Consciousness , ולידם את האקסס בארס™ כל ההבנה והתפיסה של עבודה עם יחודו של הילד כפי שהוא, עם ניקוי אין סוף השיפוטים שספג לתוך גופו והוויתו מהוריו, בית הספר וחבריו השתנתה, וניפתח בפני עולם מקסים.
ראשית אני כלקוית למידה, שיפרתי את יכולת העבודה שלי כאדם מבוגר שקורא, כותב, יוצר אינטגרציות.
ושנית ראיתי את הנוער- הפרחים צומחים כקסם, זו אולי אחת החוויות היותר מעצימות שלי כמלווה בני נוער.

 

מה קורה בקליניקה?

כאשר מגיע נער ונערה, ילד וילדה, אני בוחנת עם הגוף שלהם- אנרגטית באיזה תהליך נכון לעבוד.
אין צורך או חובה לשוחח אם זה לא נוח. אפשר ורצוי כמובן כן ליצור תקשורת.
התהליך יכול להתבצע בישיבה או בשכיבה בבגדים מלאים ומגע עדין.
יכול להיות שאעבוד אתם עם קלפים, ציורים, או שיחה.
בדרך כלל אני מציידת בטיפים או "טריקים" שעוזרים באינספור תחומים בחיים שמחוץ לקליניקה.
מספר המפגשים משתנה, אך לעיתים יכול להיות מספר בודד של מפגשים.
הכל יעשה בהחלטה משותפת.

 ההתיחסות ל-ADD ו- ADHD, בוודאי  מוכר לך?

הרפואה המדעית, נותנת את המענה בצורת רטלין, ומשפחת התרופות הללו.

בואו ניבחן מה המשותף בין רטלין (רטלין= כמייצג את קבוצת התרופות) ואקסס בארס.

לקות למידה, התקפי זעם, הפרעות קשב וריכוז, הם דברים שיתכן והרטלין, ימתן.

לתרופות אלה בדרך כלל גם תופעות לואי לא פשוטות, כמו- טשטוש, צמצום החשיבה, תפקוד כאוטומט, שינויים בתאבון ואחרות, כל ילד והתגובות שלו לתרפה.

הרטלין, מאפשר למורה לנהל את הכיתה בשקט, שולל את החופש מהילד להיות מה שהוא באמת.

הסתייגות:  ידוע שיש כ2% מכל האנושות שרק רטלין ומשפחת התרופות הללו יעזרו להם, ועבורם הוא נוצר.

שיחרור דופמין במוח מייצר רגיעה טבעית, כאשר הוא משתחרר בעזרת כדור כימי במוח,  הקצב המייחד את הילד נעלם.

אני באופן אישי:

הפכתי להיות בבית הספר – ל"תואמת צרכי בית הספר".

הפכתי אותי להיות מתגוננת- כי הייתי שונה.. (למזלי, אז עדין לא היה רטלין…).

לא ידעו לקרוא אותי, ולכן נפלתי בין הכיסאות, היכולות האינטלקטואליות שלי לא היו מדידות, עפ"י בית הספר הפורמאלי.

מה בעצם קרה לי?

חומות ניבנו מסביבי- הייתי שונה מהחברה, שונה למבוגרים, ואולי גם שפטו אותי בבית כי נעלמתי.

האם היום עלינו לזהות את אותם ילדים, (שבפועל נוטלים רטלין או לא), האם תפקידנו להסתכל עליהם כילדים עצמאיים בעלי יכולות? או כנכים, שזקוקים לקביים של "החינוך המיוחד"?

האם אנחנו יכולים להסתכל עליהם כבעלי מתנות קשב?

האם עלינו לאפשר להם להיות הממציאים? המפתחים? הציירים? המוזיקאים? הגאונים של העולם?

האם נוכל לאפשר להם לרכוש כל כלי שיתמוך בהם להמשך הדרך? לתת להם את הפוטנציאל ללמוד לימודים מתקדמים?

אז מדוע אני  מעלה כאן את הדילמות הללו?

כי גם ל"ילדי הרטלין" הזכות לחופש, להיות מי שהם ומה שהם, ללא כימיה שמשבשת את המוח.

והתמיכה העצומה שיקבלו מן האקסס בארס,

יכולה להיות עבורם כלי שפותח וממוסס סורגים, מחזיר לאיזון, נותן להורה ולילד כלי לאיזון ושקט .

אני רואה את ה  Access Bars– כמתנה עבור ילדים אלה.

אילו רק היו, המורים והרופאים, (לפני הרטלין)  מנסים את האקסס בארס?

ואני אישית, כאדם בוגר- מאז שנכנסתי לעולם ה- Access Consciousness הרבה יותר ממוקדת בעבודה, משך הזמן שאני יכולה לשבת ברצף ולעבוד ליד מחשב, או כתיבה (אלה היו הקשיים העיקריים שלי) התארך בצורה כל כך משמעותית. שאני רק רוצה שתחוו את זה.

מזמינה לקרוא עוד על אקסס בארס אצלי בדף הפייסבוק 

קליניקת נוער