ראשית: להמשיך לבחור!
היום – בתקופת הקורונה, הכל מקבל נקודות התייחסות שונות מהמוכר .
כשהעתיד לא ברור- איך בוחרים?
מכיוון שתמיד ניתן לבחור כל עשר שניות, נשאלת השאלה האם יש משהו לא נכון בכל בחירה?
אז מה אם אין שום דבר שהוא נכון או לא נכון בבחירה.
לעיתים ממש לא נוח לשמוע את האמירה: תבחר, בחירה.
תחושה מוכרת.
מתי נעלמת התחושה?
כאשר אני מתחילה לבטוח בעצמי.
משחררת ספקות.
ויודעת שכל בחירה שלי יוצרת משהו חדש.
פעם היינו בוחרים על סמך העבר. היום העבר איננו רלוונטי. הבחירה היא מכאן, מעכשיו ומתוך מודעות, והרבה פחות מידיעה מתי כמה ומה יהיה.
היה בעבר תהליך של טייס אוטומטי, היום הוא איבד מהרלוונטיות שלו.
אני למשל מרגישה שממש קשה לי לתכנן קורסים לעתיד.
בעבר ידעתי שכל חודש יש קורס כזה.. כל שבועיים כזה… וכו.
התכנון איננו לינארי ואיננו אוטומטי.
אז מה המשמעות?
שלא אבחר? שלא אבחר להנחות קורסים?
המשמעות היא שאלך עם האנרגיה, אהיה מודעת (גם אם לא יודעת) וארגיש אם נוח לי עם המודעות.
אין כאן נכון ולא נכון.
כרגע אין לי מושג היכן אהיה בעוד 12 חודש.
כן, אפשר להיות היוצר מבלי להיות הסובל, מדוכא חרד.
בחירה כזו יוצרת הרבה מעבר למקום בו אתה נמצא.
כשאני משחררת את התלות בהווה אין לי בחירה שתישפט כנבונה או לא נכונה, זה יוצר מרחב אנרגטי מאד פתוח ואוורירי.
קורה גם לי שאני קמה בבוקר ומרגישה פאטתית.
ואז? האם אני מתקפת את ההרגשה הזו? ואחר כך שופטת אותה?
או? שאני בוחרת לצאת מכאן.
אחד הכלים שאני מכירה מאקסס קונשסנס הוא שאלה פתוחה שכזו: מה אני יכולה להיות עכשיו שייצור הרבה יותר?
ללא חיפוש התשובה- פשוט לאפשר לה להדהד בחלל.
לעיתים ארגיש שהשאלה נכונה או לא נכונה עבורי, אז אבחר לשנות אותה, בלי להגיד- איזה טיפשה אני ששאלתי כך?
האם לנסות להוכיח ולהצדיק את הסיפור הוא העינין?
זה שוב לבנות את ההתנהגות המוכרת של הטייס האוטומטי, שעמד לצידי לשפוט את התחושה, המודעות.
למעשה אם לא היה מקום של שיפוט האם הבחירה / המשפט- של 'נכון' או 'לא נכון' לא היו קיימים, איזה חופש ומרחב אז היו?
יש כאן הזמנה לצאת למסע של העדר שיפוטיות כלפי עצמך.
כן אפשר להתבונן מה ישנו? מה קורה?
עוד רגע נתבונן בהפשטה, ב"זמן-קורונה":
האדמה קיימת עידן ועידנים.
עליה זיהו מספר אנשים את הקורונה – הפכו אותה למציאות.
ואז קמו ההמון ושפטו את הקורנה- וקיבעו את המציאות – התאימו עצמם "למה שנוצר כמציאות".
מכאן כולם שופטים את כולם.
כשיש שיפוט- אובדת בחירת האמת.
אבל- השיפוט מגיע מתוך בחירה.
ושוב שאלה שמשרתת אותי מאד היום:
אם אבחר ב- X איך יראו חיי בעוד חמש שנים?
האנרגיה משחקת כאן, כי לזמן אין משמעות.
המודעות שתעלה היא סוג של המחשת המציאות.
כל בחירה פותחת אין סוף דלתות, כל ספק סוגר דלתות. לסמוך בבקשה!
כל בחירה מתוך מודעות מאפשרת מרחב.
כשבוחרים מתוך החלטה, או מימוש של דבר- לרוב ניתקעים.
מזמינה כל אחד ואחת למגרש המשחקים הזה.
הילד תמיד יודע שיכול שוב לעלות על המגלשה, או על הנדנדה, הוא בטוח בזה, לכן מרשה לעצמו לחזור ולבחור מחדש.
מזמינה כל אחד ואחת מכם לזהות את ההנאה שבכל דבר, ולבחור.
